שבעת העקרונות הבסיסיים של שיטת "סוד הקסם היפני" ואיך הם באים לידי ביטוי ביומיום

פוסט זה נכתב בלשון נקבה אך מתאים לשני המינים

לכל מי שקראה את הספר "סוד הקסם היפני" והתחילה ליישם את השיטה בבית/ בעבודה בטח כבר מרגישה את השינויים הנהדרים שהביאה איתה מארי קונדו לעולם.

היא כתבה מדריך מעשי ובו מופיעים הרבה חוקי "עשי/ אל תעשי" שאת רובם אימצתי בחום ואהבה.

בתור מתרגלת אייקידו, אומנות לחימה יפנית, התרבות של יפן מרתקת אותי. הגינונים והטקסיות היפנית קוסמים לי, שם אני מרגישה הרבה מאוד פעמים בבית, לכן כשגיליתי את מארי קונדו והתפיסה שלה תארו לכם את ההתלהבות.

אני לא בנאדם מבולגן, אני לא אוגרת, האמת אני אפילו די מינימליסטית. אני אוהבת לחיות בסביבה מסודרת יחסית וכל בוקר כשאני מרימה את הבגדים מהרצפה זה כמו מדיטציה בשבילי. בן זוגי לעומת זאת אינו כזה, הוא יכול לצאת מהבית כשהכל הפוך, נגיע גם לזה.

לפני שקראתי את הספר עצמו, ראיתי כל מיני סרטונים שלה, קראתי כתבות וחיפשתי עוד מידע על השיטה.

בוקר אחד החלטתי להעניק לעצמי מתנה וקניתי את הספר "סוד הקסם היפני". זה היה כמו טקס בשבילי, פיניתי לי זמן, סידרתי לי מקום ישיבה נוח ופתחתי את הספר. לא הספקתי לעבור כמה עמודים והתחושה של להתחיל ליישם את מה שהיא מציעה מדגדגת לי יותר מכל.

בפנים האש החלה לבעור וחיכיתי לנקודה בה לא התאפקתי יותר, הנחתי את הספר והתחלתי להוציא מהארון את כל הבגדים שלי. הערימה שנוצרה על המיטה מסתכלת עליי ואני מתחילה למיין בהתלהבות.

העקרון הראשון נגלה אליי מיד " השאירי אך ורק את הבגדים שאת אוהבת" ישנם כל כך הרב

ה שאהבתי שתהליך המיון עבר די מהר. אני מחזיקה כל חולצה ושואלת את עצמי האם היא משמחת אותי?

איזו שאלה מצוינת! שאחריה התשובה היא מאוד פשוטה כן או לא.

לקראת הסוף אני מגלה שהחלטתי למסור יותר מ70% מהבגדים שהיו לי בארון. האדרנלין מהתהליך מפמפם בעורקיי ואני ממשיכה במלוא המרץ.

את אלו שאני אוהבת אני מקפלת לפי שיטת הקיפול שהיא מציעה.

אני לרגע מתעכבת על העקרון הראשון כי בעיניי יש לו משמעות גדולה בתהליך. העקרון הוא לשמור את הדברים שאת אוהבת, לא את אלו שאת צריכה. שימו לב שאתן לא מתבלבלות בין שני אלו.

היה איזה רגע בתהליך המיון שלי שהסתכלתי על מה שנשאר ולרגע חששתי שלא יישאר לי מה ללבוש, המצב הכלכלי שלי לא היה להיט אפשר לומר כך שללכת לעשות קניות באותם רגעים לא היה נראה לי כמו אפשרות טובה. באותו רגע קלטתי את ההבדל בדפוס המחשבה שהנחה אותי, אני עסוקה בלעשות את מה שאני צריכה ולא את מה שאני אוהבת. כך גם לגבי החפצים שלי, את חלקם השארתי כי ידעתי שכרגע אין לי אפשרות לקנות אז השארתי מ"כורח הנסיבות".

צריכה/ חייבת/ מוכרחה/ אין לי אפשרות כרגע אלה לעיתים יכולים לרמוז שאנו נמצאים במצב תודעתי של הישרדות לעומת מצב תודעה של שפע ואהבה.

תנו לעצמכן את המתנה הזו ואל תיכנעו לכך, השאירו את החפצים שאתן אוהבות. נקודה.

להרגשה בבוקר שלמחרת כשפתחתי את ארון הבגדים לא היה תחליף. ליבי התמלא בהודיה עמוקה על השפע שנגלה לפני עיני.

כעבור כמה ימים ניגשתי לקטגוריה הבאה בתהליך, ספרים, כאן כבר ידעתי בדיוק מה אני רוצה להשאיר ובתנופה אחת בתוך כחצי שעה מיינתי את כל ספריי.

חברה שראתה את הספרים שהוצאתי ציינה בפניי שזה נראה כאילו השתחררתי משלב/ תקופה מסוימת מחיי. היא צדקה! באמת מבלי לשים הרגשתי שאני משילה מעל עצמי חלק ממי שהייתי שאינו משרת אותי יותר.

העיקרון השני שחשוב לי להעביר לך הוא "תני לתהליך להיכנס פנימה", נכון, יש טכניקה לכל זה אבל החשוב ביותר בעיני הוא לראות כיצד התהליך משפיע על מי שאת.

עיקרון נוסף שהופיע היה "חפשי אחר הפשטות". דרך הספרים שהחלטתי למסור שמתי לב שאני משחררת את "האני המורכב" שלי.

ספרים הם הצוהר לנפש שלנו, שמתי לב שהספרים שמסרתי עסקו סביב עזרה עצמית, ניו אייג' ועוד. חלקם היו מורכבים לי מדי רק שלא הייתי מוכנה להודות בכך, חלקם לא פתחתי שנים וחלקם לא הייתי מסוגלת לראות יותר. העברתי אותם למי שרצה והשאר מסרתי לספרייה המקומית.

העיקרון הזה הולך איתי מאז, בכל פעם כשאני ניצבת בפני פתרון בעיה, בתכנון, בהפקה, במחשבה על אחסון אני משתדלת לחפש את הפתרון הפשוט ביותר שיש.

בעודך מחפשת אחר פתרון אחסון במהלך התהליך תעשי לעצמך טובה ותלכי על הפתרון הפשוט, נוח ונגיש ביותר.

הגיעה תורה של הקטגוריה השלישית, מסמכים.

אין לי הרבה להרחיב על קטגוריה חוץ מהעובדה שהיא היתה בין הקלות. אף נייר לא באמת מייצר עבורי שמחה לכןבשלב זה בעיקר חידדתי את הצד הטכני של התהליך. כאן היה ניתן להתמקד במה אני צריכה ותו לא.

לאחר שלב זה הרגשתי שאני צריכה הפסקה קלה, לקח לי 3 שבועות עד שהתחלתי את הקטגוריה הרביעית "קומונו" (שונות). קטגוריה עם מלא תת קטגוריות, ממליצה בחום ללכת לפי רשימת התת קטגוריות שלה כדי לא להסתבך.

לבית בו אנחנו מתגוררים כעת עברנו לפני פחות משנה. גרנו אחד מול השני כשהכרנו ואני נזכרת שלפני שעברנו לבית שלנו עברתי עם בן זוגי על כל החפצים בבית הקודם שלו, הוצאנו שקיות מלאות בחפצים, מסמכים ועוד. לא הכרתי את השיטה אז, אני זוכרת את התחושה הנהדרת שחשתי לאחר שליוויתי אותו בתהליך המיון.

באותם רגעים תפסתי שלאדם שאני עוברת לגור איתו יש "סדר משלו" יותר נכון חוסר סדר כמו שאני ראיתי את זה. ממזמן החלטתי עם עצמי שריבים על סדר וניקיון הם מיותרים בעיני, אני אוהבת את הסביבה שלי בצורה מסוימת וזו האחריות שלי לדאוג לכך. אין לי ציפיות ממנו בנוגע לכך. תקראו לזה איך שתרצו, זה עובד נפלא! הוא מצידו משקיע, משתדל להשאיר מסודר, לנקות כשיש לו זמן ומעריך את המאמצים שלי ומעולם לא דיברנו על כך לפני.

כל אחד מאיתנו הביא את החפצים שלו מהדירה הקודמת, בדיעבד, חלק נכבד מהכלי מטבח שעברו איתי היו צריכים להישאר שם. הסתכלתי על הקערות שלי במדף והיה איזה רגע של כעס כשהבנתי מהן מסמלות בעבורי. אמרתי להן ולשאר הפריטים בקטגוריה הזו תודה על השירות שלהם עד כה ושחררתי אותן.

בשלב הזה נפלו לי שני אסימונים נוספים:

1. תהליך מיון וסדר מוביל לבהירות מחשבתית - שימו לב במהלך התהליך לאחר שסיימתן קטגוריה מסוימת אם ישנם רגעים בהם אתן יכולות לחזות בדיוק מושלם כיצד אתן רוציות שאותו חלל שהתפנה יראה, מה התפקיד שלו וכמה זה משמח אתכן.

2. עקרון הנפרדות - התהליך הזה הוא לגמרי אישי, כשמיינתי את כלי המטבח היו שם כוסות שבן זוגי הביא איתו. ידעתי שברגע שאני אתחיל למיין את החפצים שלו אני חוטאת לתהליך שלי.

הזכרתי לעצמי שוב ושוב במהלך הקטגוריה הזו שאני ממיינת ומסדרת את החפצים שלי בלבד. כשיגיע הזמן שבן זוגי יהיה בשל לתהליך שלו אשמח ללוות אותו בתהליך שכזה. והרגע הזה הגיע.

הגעתי לשלב האחרון בתהליך, חפצים סנטימנטליים. בבית הוריי יש קופסה מיוחדת שאני שומרת בה יש ברכות, יומנים וכל מיני מזכרות מאז שאני ילדה קטנה.

ידעתי שיגיע היום בו אצטרך לעשות בה סדר, פתחתי אותה ועברתי על הדברים שהיו בה. כאן הרגשתי שאני לא ממהרת לזרוק כל דבר וזה בלבל אותי. סגרתי את הקופסה ואמרתי לעצמי שאחזור אליה ביום אחר.

עברו כמה ימים והחלטתי לנסות שוב, ברגעים הללו כשעברתי על כל מיני תמונות, ברכות מפעם ועוד.

העקרון החמישי הופיע, רגש חיובי כמו שמחה לוקח אותנו למעלה, הגוף מזהה שמחה, השתמשי בזה כאשר את לא מצליחה להחליט. שימי לב לתחושה שלך בגוף, אם את מרגישה שהגוף מושך אותך למעלה, עולה חיוך זה סימן שזה משמח, אם ישנה תחושה של כבדות והגוך מושך מטה את מוזמנת לשחרר את אותו פריט.

החזקתי כל פריט, קראתי כל ברכה ושמתי לב מה המילים גורמות לי לחוש, הבלבול שהיה לי קודם הפך במהרה לחדות. נשארתי רק עם אותן מילים שמסמלות בעיני שמחה, אהבה וברכה.

עקרון שביעי ואחרון הוא "לחפצים יש אנרגיה". ככל שתפנימי את העיקרון הזה יותר במהירות, יתברר לך בדיוק כיצד להתייחס לבית שלך, כי הבית שלך זה את.

את תעריכי את החפצים שיש ברשותך יותר מפעם, הם יבואו לידי שימוש בצורה הטובה ביותר שלהם וישמרו לאורך זמן. זה לא אומר שעכשיו את צריכה לסגוד לחפצים שלך. כשאני נכנסת הביתה למשל אני אומרת "שלום בית" בלב או בקול רם, אני מודה לו על כך שעמד שם, שמר על החפצים שלי, מגן עליי ועושה את עבודתו מבלי שאף אחד מודה לו על כך.

כשאני נכנסת לחלל של לקוח, כזה שלא הייתי בו לפני אני מקשיבה מה יש לחלל לספר לי, איזה אנרגיות הצטברו בו, האם יש בו תנועה זורמת, האם הוא כועס על כך שאף אחד לא מתייחס אליו וכדומה. אני מבקשת ממנו את הרשות לסדר אותו בצורה הכי טובה לו ולאלו שנהנים ממנו.

בדרך הזו אני יוצרת את החיבור בין האדם לבין החלל בו הוא מבלה את רוב זמנו וזה אחד החיבורים שמהווים בעבורי שמחה גדולה.